כל הדיבורים האלו, על יום המשפחה, עשו אותי קצת רגשנית..
למען האמת, מאז שנותיי המאוחרות בביה"ס היסודי ועד היום היה לי איזשהו וואקום בכל מה שקשור לחגים ומועדים שלא מזכים ביום חופש או יום בחירה.
גם השנה, כשהגמדה אצל המטפלת, קשה להגיד שאנחנו ממש מרגישים את אווירת החג, אבל כל מקורביי ההורים עסוקים כבר כמה שבועות בלקטר על זה שצריך תמונה משפחתית, ולכולם יש טיול או מסיבה או פיקניק שהם צריכים להכין לכבודם את המאכל המשפחתי שלהם.. בקיצור, כל הדיבורים עשו לי חשק לחגוג קצת בעצמי..
* * *
זה לא בדיוק הדבר הכי פמיניסטי להגיד, אבל עד אתמול בבוקר קיוויתי שיודל יבין את הרמזים העבים ששלחתי מתחת לשפם, כשעוד ניסיתי לתבוע את עלבונו של יום האם שהולאם לטובת יום המשפחה.
אני יודעת שאני נזכרת אולי באיחור ושהטענה, לכשעצמה, לא מקורית במיוחד ונטענה כבר שנים קודם (כבר הזכרתי את הוואקום?) אבל, בחייאת, הרגשתי כמו משה כשהבין שהארץ המובטחת חומקת מבין אצבעותיו..
שנים של זרי פרחים שאספתי מגינות השכנים בדרך הביתה,
של עוגות שוקולד ושאריות קליפות ביצים לפי המתכונים של "ילדים מבשלים",
של קופסאות תכשיטים שבניתי ממקלות של ארטיק,
מתנות שהתחלפו, ככל שהתבגרתי, בזרי פרחים מעוצבים ובונבוניירה שהקפדתי לשלוח מדי שנה, בשמי ובשם שאר הילדים, לאמא שלי וחמותי.
ואז, כשסוף כל סוף הפכתי לאמא, גיליתי שאני צריכה להתחלק עם כולם
(מילא היודל והגמדה, אבל גם עם שני הכלבים?!...)
מצטערת, בעיני זו פשוט חזירות (ולא, לא רק בגלל שלאבא יש חודש שלם, כמאמר המשורר הלאומי משה דץ..).
עד שכבר היה יום אחד בשנה שבו יכולתי קצת ליהנות מתואר המאמא עוף,
להזין את חיבתי הידועה למתנות ופינוקים (ועוד במסווה של חנופה ופרגון לגיטמיים),
ולרומם את כל אותם המקומות שביומיום גורמים לי לא אחת לרגשי נחיתות חמוצים,
עד שכבר יכולתי להתרווח וליהנות מקצת הכרה מצאתי את עצמי עם עוד טוענים לכתר.
* * *
על היודל, מסתבר, זה לא עבד..
ביום רביעי, כששלחתי לו סמס מתחכם ושאלתי אם הוא יודע מת יום האם הוא ענה, בלי להתבלבל "יום המשפחה. יום ששי". בזה, מבחינתו, הוא חתם את הדיון.
אבל אני כאמור, לא וויתרתי (כבר אמרתי, חובבת מתנות אנוכי) ובחמישי בערב, כעשינו תוכניות לסוף השבוע, אמרתי שבבוקר אני רוצה לקפוץ לקניון, לקנות מתנות לאמא שלי ושלו.
"למה?" הוא התעניין בטון מהוסס, מנסה לאמוד את טיבה של ההצהרה.
"לכבוד יום האם" השבתי בשביעות רצון של מי שכרגע הובילה מהלך אסטרטגי מוצלח. הייתי בטוחה שגינוניי הפולניים ייגרמו לו להזיע קלות ולמהר ולהגות תכנית חירום מתאימה.
"נראה לי מיותר" הוא הפטיר בטון אגבי, שהתברר כמהלך המנצח "אבל איך שנראה לך, אמא שלי, לפחות, בטח לא מצפה לכלום".
את הדגל הלבן נאלצתי להניף למחרת, בשעה שעשינו את דרכינו לקניון.
"אני מציע" הוא הסיר את הכפפות "לרגל יום המשפחה, שנפתח בארוחת בוקר משפחתית".
"סליחה?" עפעפתי בתדהמה, "זה לא יום המשפחה, זה יום האם!" מלמלתי בניסיון אחרון להגן על כבוד המאמות באשר הן, אבל כבר היה לי ברור שפספסתי את הרכבת והתחנה הבאה היא יום האישה.
* * *
בסופו של דבר יום המשפחה ניצח.
אבל היות שלנו לא היתה מסיבה, או פיקניק, או טיול, לא נערכנו מבעוד מועד עם מאכל משפחתי מייצג. כשחזרנו הביתה, בסופו של יום משפחתי להפליא, אפילו עוגה לא היתה כדי לחגוג את החג.
אז מיהרתי לאפות את עוגת הפצפוצים של סבתא ציפורה (שרק לאחרונה גיליתי שהיא בכלל של דודה שלי, מלכי, שניסתה ליצור ורסיה משלה לאינגלישקייק על בסיס המתכון המשפחתי הבסיסי לעוגה בחושה), שהיא ה-עוגה שלי. שכשאני לוקחת ממנה ביס, כל זיכרונות הילדות מתפוצצים לי בפה. העוגה הכי משפחה שיש.
זו לא העוגה הכי יפה בעולם, אלא סתם עוגה בחושה.
היא גם לא באמת בחושה, כי היא מצריכה הקצפת חלבונים בנפרד וקיפול אל תוך שאר החומרים, אבל אצלנו במשפחה מדובר בסה"כ בעניין סמנטי קל, וככה היא זכתה ליהנות מן ההפקר.
בגלל זה היא אפילו לא זוכה להיכנס להיכל התהילה של עוגות בחמש דקות.
אבל, כמו שאומר השיר, תאמינו לי שבשבילי, היא טובה יותר מכל העוגות ההן. משום מה, כשאני צריכה להכין עוגה ברגע האחרון, אני תמיד אעדיף להכין אותה.
החומרים, לשתי תבניות אינגליש קייק:
5 ביצים מופרדות ל"צהובים" ו"לבנים"
3/4 חבילת חמאה
1 סוכר וניל
11/4 כוסות סוכר
2 כוסות קמח תופח
כף קמח
1/2 כוס חלב
150 גר' שוקולד מריר
מה לעשות?
במיקסר, מערבבים במהירות גבוהה את הצהובים, החמאה, סוכר וניל ו-3/4 כוס סוכר לתערובת תפוחה ובהירה, במשך 20 דקות. תוך כדי מוסיפים לסירוגין את הקמח התופח והחלב.
מרסקים את השוקולד המריר לפתיתים (אני מרסקת במג'ימיקס, אבל המהדרין מגרדים בפומפיה!) ומערבבים עם כף קמח. מוסיפים לתערובת הצהובים בערבוב ידני.
מקציפים את הלבנים עם חצי כוס סוכר לקצף יציב. מקפלים את הקצף לתערובת הצהובים ויוצקים לתבניות.
אופים כ-45 דקות (או עד מבחן הקיסם) ב-175 מעלות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה